<h1>סמ"ג עשין סימן י"ג</h1>
<h2>דף לב:</h2>
מפני שיבה תקום והדרת פני זקן (ויקרא י"ט ל"ב). ותניא בפרק קמא דקידושין איסי בן יהודה אומר כל שיבה במשמע, ואמר רבי יוחנן (ל"ג א') הלכה כאיסי בן יהודה. ולא כתנא קמא דמצריך שיבה וחכמה ודלא כרבי יוסי הגלילי דאמר יניק וחכים או שיבה וחכים, ומזהיר ליניק וחכים לכבד זקן וחכים, ואין לפרש דרבי יוסי הגלילי מודה לאיסי בן יהודה בזקן דלא חכים דאם כן היינו כאיסי (ע"ש בתד"ה מאי) ועוד כי קאמר איכא בין רבי יוסי הגלילי ובין ת"ק יניק וחכים ה"מ למימר דאיכא בינייהו זקן ולא חכים. אביי הוה קאי מקמי סבי דארמאי ורבא הוה עביד להו הידור ולא קימה (שם), ומעובדא דרבא אנו למדין שכל שיבה במשמע לא מיירי בשיבה דגוים דאם כן ליעביד קימה ואביי נמי משום דרכי שלום הוה עביד להו קימה, אלא כל שיבה דמיירי בישראל שאינו מוחזק רשע אבל במוחזק רשע שאת פני רשע לא טוב (משלי י"ח ה') (עי' יראים סי' רל"ג). ומדפסק רבי יוחנן כאיסי דקאמר כל שיבה במשמע למדנו שגם הלכה כרבי יוסי הגלילי דאמר והדרת פני זקן זה שקנה חכמה אפילו יניק וחכים ולא כתנא קמא דמצריך שיבה וחכמה (ע"פ יראים שם). ומפרש שם תקום והדרת קימה שיש בה הידור, שזהו ארבע אמות רחוק שדומה שבשבילו עומד (ע"פ רש"י), וכשיעבור מנגד פניו ישב מיד, אב בית דין עובר עומד מפניו מלא עיניו וכשיעבור מלפניו ארבע אמות ישב מיד (ע"פ רמב"ם ת"ת פ"ו ה"ו ע"ש בלח"מ). וסדר אחר מפורש בהוריות (י"ג ב') ופירש רבינו יצחק שלשם מדבר בבית המדרש ובקדושין מדבר ברשות הרבים. אמר אביי (ל"ג א') לא שנו אלא ברבו שאינו מובהק אבל ברבו מובהק, פירוש שרוב חכמתו ממנו (יראים שם) צריך לקום מלא עיניו. מלשון זה מדקדק הרב רבי אליעזר ממיץ (יראים שם וע"ש בתעפ"ר) דאין חייב מן התורה לעמוד אלא אם כן הוא רבו והיינו דתנן במסכת אבות (פ"ו) הלומד מחבירו פרק אחד או הלכה אחת [או אפילו פסוק אחד] או דיבור אחד צריך לנהוג בו כבוד והיינו דאמרינן פרק שני דבבא מציעא (ל"ג א') תלמידי חכמים שבבבל עומדים זה מפני זה מפני שלומדים זה מזה ואמרינן בפרק קמא דקדושין (ל"ג א') שני חומשים שניתי לו בספר תהילים ולא עמד בפני, אמנם מדברי סופרים צריך לעמוד בפני כל תלמיד חכם ואף על פי שאינו רבו כדאמרינן בפרק אלו הן הלוקין (כ"ב ב') כמה טפשאי הני גבראי דקיימי מקמי ספר תורה ולא קיימי מקמי גברא רבא ספר התורה אמר ארבעים יכנו ואתו רבנן ובצרי חדא, פירוש גדול כח החכמים שאלמלא הם לא ידענו פירוש התורה. ומכל מקום התורה גדולה מהם כדאמרינן בקידושין פרק קמא (ל"ג ב') שאין תורה עומדת מפני לומדיה (ע"כ ביראים). גרסינן בפרק שלישי דיומא (ל"ז א') אמר רב יהודה המהלך לימין רבו הרי זה בור ומקשינן מדתניא שלשה שהולכין בדרך הרב באמצע גדול לימינו וקטן משמאלו ומתרץ לא [ל]ימינו ממש אלא לצד ימין מאחריו והקטן לצד שמאל מאחריו כדי שיתכסה הרב ומקשה והתניא המהלך כנגד רבו הרי זה בור, פירוש כנגד צדו, אחורי רבו הרי זה מגסי רוח ומתרץ דמצדד אצדודי ולא אצלו ממש ולא אחוריו ממש. ובפרק הוציאו לו (שם נ"ג א') גרסינן הנפטר מרבו אל יחזיר פניו ויצא. ובפרק קמא דסנהדרין (ה' ב') תניא אין תלמיד מורה הלכה בפני רבו אלא אם כן רחוק ממנו שלש פרסאות, ופירש רבינו יצחק (בתוס' שם) אפילו נטל רשות מרבו דאי בלא נטל רשות אפילו חוץ לשלשה פרסאות נמי אסור כדמשמע בפרק הדר (עירובין ס"ג א'). בברכות (כ"ז ב') אמרינן שאסור ליתן שלום לרבו ופירש רבינו שלמה באומר שלום עליך ואין אומר [שלום עליך] רבי, ובירושלמי (שקלים דף ז' א') אמר נהיגין דלא שייל זעירא בשלמא דרבא דמקיימי בנפשייהו ראוני נערים ונחבאו (איוב כ"ט ט').
<h2>דף לג.</h2>
תניא בקידושין פרק קמא תקום והדרת יכול יהדרנו בממון תלמוד לומר תקום והדרת מה קימה שאין בה חסרון כיס אף הידור שאין בה חסרון כיס ומה הידור שאין בה ביטול מלאכה אף קימה שאין בה ביטול מלאכה, מכאן אמרו שאין בעלי אומניות רשאין לעמוד בפני תלמידי חכמים בשעה שעוסקין במלאכתן, פירוש רשאין חייבין, תרגום נושה רשיא, וכן מצינו במסכת ערכין בפרק המקדיש שדהו (כ"ח ב') האומר שור זה הקדש [וכו'] אע"פ שאינו רשאי, אינו רשאי שהוא כמו אינו חייב. תניא (קידושין ל"ב ב') יכול יעמוד מפניו בבית המרחץ ובבית הכסא תלמוד לומר תקום והדרת לא אמרתי אלא בקימה שיש בה הידור. יכול יעצים עיניו קודם שיגיע לארבע אמותיו שלא יראהו כשיגיע לארבע אמותיו תלמוד לומר תקום ויראת דבר המסור ללב נאמר בו ויראת (שם ל"ג א' ורש"י). רבי שמעון בן אלעזר אומר (ל"ב ב' וע"פ רש"י) מנין לזקן שלא יטריח לרבים תלמוד לומר זקן ויראת, פירוש ילך בדרך קצרה שלא יטריח רבים לעמוד לפניו. עוד שם (ל"ג ב') שאין תלמיד חכם רשאי לעמוד בפני רבו אלא שחרית וערבית שלא יהא כבודו מרובה מכבוד שמים, פירוש (תו"י) רשאי חייב. וצריך לומר דתקום והדרת קיימי אשיבה שהוא כל שיבה ואזקן ולכך נכתבו בין שניהם ולא כתב תקום מפני שיבה ופני זקן תהדר ואם כן מצינו שצוה הקדוש ברוך הוא קימה והידור לשניהם (ע"פ יראים שם). ואיזה מהן קודם, מפרש בפרק יש נוחלין (ב"ב ק"כ א' ורשב"ם ע"ש) בישיבה הלך אחר החכמה במסיבת סעודה הלך אחר זקנה אמר רב אשי והוא דמופלג בחכמה והוא דמופלג בזקנה [כי החכם לא יקפיד על הזקן שהוא יודע שמחמת זקנותו חולקין לו כבוד, אבל אם הזקן אשמאי פירוש (קידושין ל"ב ב' תד"ה זקן) בור ושפל כמו פיתחי שימאי דמנחות (ל"ג ב') אפילו הוא מופלג בזקנה הלך אחר חכמה]. וכתב שם רבינו שמואל (ע"ש) שאם אין שם לא מופלג בחכמה ולא מופלג בזקנה שלעולם חכם קודם זקן. תניא בתוספתא דהוריות (פ"ב ה"ז) מנין שכל השונה פרק לחבירו כאילו יצרו ורקמו והביאו לעולם שנאמר (ירמיה ט"ו י"ט) אם תוציא יקר מזולל כפי תהיה כאותו הפה שזרק בו נשמה באדם הראשון כך המכניס בריה אחת תחת כנפי השכינה מעלה עליו הכתוב כאילו יצרו ורקמו והביאו לעולם. אמרו רבותינו (פ"ד) יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך. והתלמידים מוסיפין בחכמת הרב כדאמרינן התם (תענית ז' א') הרבה תורה למדתי מרבותי ויותר מחבירי ומתלמידי יותר מכולם (ע"פ רמב"ם ת"ת פ"ה הי"ג). ומסקינן בפרק יש נוחלין (ב"ב קי"ט ב') והילכתא חולקין כבוד לתלמיד במקום הרב כשהרב עצמו חולק לו כבוד.
